זה לא סוד, שאנו מאד חוששים משינויים, השאלה היא מדוע זה כך, ומה עומד מאחורי זה?
התשובה היא, שזה קשור לרצון החזק שלנו לשלוט, כאשר זה עצמו נובע מחרדה סמויה של פחד מהלא-נודע.
כן, שינוי יכול להיות דבר מפחיד ומאיים, כי מי אומר שאצליח להתאקלם במצב החדש, מי מבטיח לי שאסתדר.
על כך יש את הסיפור הבא,
היה חכם אחד שיצא עם קבוצת תלמידיו לסיור לאזור הררי מרוחק, והנה הם מגלים בראש ההר כפר צנוע, בו מתנהלים תושבי הכפר בצורה מאד פרימיטיבית, הילדים מסתובבים יחפים עם בגדים קרועים, אין חשמל, אין מערכת ביוב. הם ניגשו לראש הכפר בשאלה, "איך אתם חיים פה ?" הוא הצביע על עבר פרה גדולה, וענה להם "הפרה הזאת מספקת לנו את כל מה שאנחנו צריכים". חזר החכם לשאול, "ואם לא היה לכם את הפרה יותר ?", נבהל ראש הכפר "הס מלהזכיר, אנחנו לא מסוגלים אפילו לחשוב על זה, זה יהיה איום ונורא !". החכם הודה להם על האירוח, זירז את תלמידיו שיברחו מכאן תיכף ומיד, ואז הוא ניגש לפרה, חבט בה בכל הכח, וגרם לה להתגלגל ולהתרסק למוות בצוק ההר, ומיהר להימלט על נפשו, והצטרף למנוסת התלמידים. שנה לאחר מכן הוא פנה לתלמידיו, "מה דעתכם לחזור לבקר את הכפר ההוא בראש ההר", התלמידים היו המומים מעצם השאלה, לכולם נשמטה הלסת ממקומה. החכם הכיר בתגובתם והרגיעם, "מה יש אתם מפחדים מאנשי הכפר? תאמינו לי שהם יקבלו אותנו בשמחה", הם היו די מבולבלים, אך נחישותו של מדריך דרכם עוררה בהם סקרנות רבה. הם אזרו אומץ לבקר שם שנית, ולמרבית הפלא, הם נפעמו לראות מחזה חדש לגמרי, אנשי הכפר מלובשים יפה ומטופחים, יש חשמל ומים, ואפילו מנגינות מודרניות ברקע. כל אנשי המקום מסתובבים שמחים ומחויכים, עד שהם שמו לב למבקרים החדשים. ואז בבת אחת התפרצו בריקודים יחד עם ראש הכפר, "זה הם, זורקי הפרה !". התברר שסילוק הפרה, גרמה להם לטכס עצות חדשות איך להתפרנס, ואיך לנצל את כישוריהם, וזה הביא אותם לידי התוצאות המבורכות הללו.
המשל הזה, הוא לצערנו חייהם האמתיים של לא מעט מאתנו, שעדיין לא זרקו את הפרה. אם זה אלו שהצליחו "לסחוט" מביטוח לאומי 100% של נכות נפשית, שאז הם מרגישים כביכול "מסודרים לחיים". אם זה כל מיני אנשים אחרים שנמצאים במקומות מסוימים שלא מתאימים להם, אך הם שם רק בשביל הפרנסה. יש כמובן סוגי תקיעות נוספים כמו מעוכבי שידוכים, מחזיקי טראומות וחרדות וכו', שמעדיפים לחסוך את כספי הטיפול, ולשרוד את החיים איך שהוא. כל אלו הם אנשים תקועים שיכולים להמשיך להיות קשורים באותם "אזיקי זהב" למשך שנים רבות, הגרוע מכל הוא כשמתלבשת בהם זהות משובשת של יאוש ונחיתות, בבחינה שאין חבוש מתיר את עצמו מבית האסורים, ואז קשה שבעתיים לצאת מזה. לו היו משכילים מוקדם מספיק שה"רווח" הכספי שלהם הוא בית מאסר, היו מזמן נמלטים כדי להיות חופשים…
